חוק איסור הלבנת הון מטיל על הבנקים חובות אשר מטרתן לאתר עבירות הנוגעות לאיסור הלבנת הו. החובות הינן פעולות אקטיביות שייעשו באמצעות הבנקים. בעשור האחרון רבים מלקוחות הבנק התרגלו (לא בקלות) לשאלות אשר התחילו להישאל אודות פעילותם בחשבון, מקורות הכסף וכמובן בעת פתיחת החשבון על הפעילות הצפויה בחשבון.
המילה דיווח הפכה לשגרת יומם של הבנקאים, חלק נכבד מחובתו של הבנק הוא לדווח לרגולטור הלא הוא "הרשות לאיסור הלבנת הון" (להלן " הרשות") על פעילות הנתפסת כחריגה.
כאמור החובות מחוקקות בחקיקה ,חוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000, כמו רבות ממדינות המערב.
על מנת להקל במשטר הדיווחים הוחלט שפעולות במזומן בסכום 50,000 ₪ ומעלה ידווחו באופן אוטומטי ללא הפעלת שיקול דעת מצד עובדי הבנק. ההיגיון ברור מאחורי ההחלטה לדווח על פעולות במזומן בסכומים כאלה.
שאלה שעולה לא אחת, מה היא פעולה חריגה ? ביחס למה היא חריגה ? לא ניתן למנות את כל הפעולות שהן נחשבות לחריגות ולכוון לדעתו של הרגולטור, יחד עם זאת, פעולה חריגה היא כזאת שאינה מתאימה לפעילות שלשמה נפתח החשבון, לדוגמא חשבון הנפתח למטרת פרטיות ובחשבון זה מתנהלת פעילות עסקית.
יתרה מכך, בנקים לא יהססו לנקוט פעולות כפי שנקט בנק דיסקונט והיא סגירת חשבון, כפי המתואר בפסק הדין, ת"א (באר-שבע) 38354-12-17 – אביר פתרונות פיננסיים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל.
קיימים עסקים אשר לבנק "רגישות יתר" לפעילותם עקב הסיכון הגבוה להסתרת פעילות עבריינית ופועל יוצא אי מילוי חובות מכוח החוק, במאמרי שפרסמתי "רגולציה ונותני שירותי פיננסים (צ'יינג').
כאשר נודע על עבירה שהתבצעה, נבחן האם הבנק פעל כמסייע לעבירה ואז מדובר על הליך פלילי העלול להגיע לשנות מאסר רבות או פעל בתום לב ועשה ככל יכולתו למנוע את ביצוע העבירה.
כל האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי וכל המידע המצוי במאמר זה משמש כמידע כללי בלבד ועל אחריות המשתמש, המידע במאמר זה אינו מתיימר להקיף את הנושא על מורכבותו הרבה.
